דו-חיים

מרוה מור

כמה מהאמת ראוי וצריך להציג? האם ניתן למצוא בקרב בני האדם מקבילות להתנהגות חקיינית המקובלת בממלכת החי והצומח הטבעית?
העבודה "דו-חיים" מציגה מעין דיורמה: רגע שקפא ופורק לגורמים. הדמויות המופיעות בה נוצרו בהשראת מינים אמיתיים המסגלים לעצמם "זהות נוספת", כלומר, מסלפים את המציאות לשם הישרדות או רבייה. גם המוח האנושי משתמש בסילוף כמנגנון הגנה: אנו משכתבים זכרונות ומייפים אותם כדי שיועילו לנו בהתמודדות עם מציאות חיינו, ומשנים את הנרטיב כדי להשפיע על רווחתנו בעתיד. האם יש לאדם הזכות לערבב את הקלפים ולהמציא לעצמו זהות חדשה – או שמי שעושים זאת ייחשבו לזייפנים ולזיופים?