הלהקה

דוד שץ, יעל קורנשטיין, שיר סניור

להקת גופים קרמיים מונחת דומם על שולחן: פרטים אינדיבידואליים בתוך קבוצה נטולת היררכיה ברורה, החוברים יחדיו לנוף חומרי קרמי. כאשר השולחן זז במקצבים משתנים, גל של תנועה חולף בכלים המונחים עליו. הודות לבסיסיהם המעוגלים, הם מתכופפים וחוזרים להזדקף עם כל תנועה, כבובת נחום-תקום. לרגעים, הגופים הופכים כך ללהקה המתנועעת בתנועה אחידה. לרגעים הם עומדים כתמונת נוף דומם. בצופה מתעוררת תחושה מתעתעת של עדינות ושבירות: אי-נוחות אל מול אפשרות השבירה המתקרבת ומתרחקת, וחוזר חלילה.