וַיִּטַּע אש"ל
עיצוב: אלמה ליאון
סיפור: מנוחה כהן אמיר
מבנה: ״זהרי חמה״ - בית שעון השמש
"משקה תה יוגש לכל אחד מהאורחים בכל יום בבוקר ובערב כמה שירצה בחינם"
- מתוך תקנון האורחים שכתב ר' שמואל לעווי, תרס"ח (1908)
שמו של בית הכנסת זהרי חמה מצביע לרקיע ומסמל את קדושת המבנה, ואילו מיקומו מול שוק מחנה יהודה מזמן את החיבור לארצי והיומיומי. ניתן לראות בבית הכנסת מרחב ביניים בין שמים לארץ ובין קודש לחול: תחנת מעבר בין המולת השוק הציבורי לבין האינטימיות של הבית. במקום להפנות עורף לשוק ההמוני ולמטלות החולין, בית הכנסת סיפק ספסלים למנוחה והקצה גם פינה מיוחדת לסלים עבור מי שעצרו להתפלל בדרכם אל השוק או בדרך ממנו הביתה.
ב"בניין המחייך" התייחסו אל כל עובר אורח כאל אדם העומד בזכות עצמו, וראוי לכבוד ולשימת לב. בעלי הממון וחסרי הפרוטה היו שווים זה לזה. בהשראת ערכי הנתינה והשוויון של המוסד, "ויטע אש"ל" (אכילה, שתייה, לינה) מבקשת להתייחס במידה דומה של כבוד לאובייקטים פשוטים, נגישים וזולים. השימוש בנחושת מהדהד את עבודות הנחושת של ר' אבא לעווי – מייסד בית הכנסת.
סדרת המזכרות המוקדשת לבית הכנסת והבחירות הצורניות, החומריות והצבעוניות המאפיינות אותה הושפעו גם מחזות הבניין, משעון השמש שבראשו, מן הסימנים שהותיר בו הזמן ומהגלגולים שעבר.
