כפיים

בחצר המרכז הקהילתי בקריית יובל הקימו בני הקהילה האתיופית גודג'ו: מבנה עגול הנסמך על הווגאגרה, גזע עץ מרכזי, ובו ספסל בנוי וריח טוב של קש וטבע.
דֵמֵקֶה מֵטִקוּ, בן הקהילה, מספר שבבנייה היו שותפים מבוגרים וצעירים, נלהבים וספקנים. חומרי הבניין, הקש והבוץ עצמם, הם מכאן, מהארץ החדשה, אך מספרים סיפור של חוכמת כפיים ממולדת אחרת ומשמרים את קול הדורות והרוח שהגיעו מאתיופיה.
הגודג'ו היה מתנה של חברי הקהילה המבוגרים לצעירים: מקום מפגש, מקום שהזמן מתעכב בו, מקום לאתנחתא שתאפשר להכיל את השינוי ואת הזולת.
שנית אדם רואה בגודג'ו גם מתנה של הקהילה לירושלים – עיר של נצח, שהיומיום בה הולם בתושבים. הוא שימש אותה כנקודת מוצא לעיצוב אובייקטים שמזכירים לעצור, להקשיב, להתבונן, לראות את הקרוב והרחוק, את מה שיש ואת היופי הפשוט.
כבת למשפחת עולים וכמהגרת-חוזרת בעצמה, אדם מתבוננת בתהליכי הבנייה של זהות אישית וקהילתית, תוהה על תחושות ההשתלבות בחברה הישראלית ועל השייכות אליה, ומבקשת לבחון את הרצון ללמוד ולהכיר חדש, את מעשה השימור וגם את מעשה המחיקה התרבותי – בין אם הוא אישי ורצוני ובין אם הוא נכפה מכוח הממסד והנורמות החברתיות. השימוש בחומר ובצורה כדי ליצור מזכרות האוצרות מידע, זכרונות ורגשות מאפשר לה לעורר מחשבות על הערכים שמביאים איתם העולים – ערכים שאנו כחברה לא תמיד השכלנו לאמץ ולהטמיע.