הטריניטי הלאומי: מונומנטים מגויסים בשירות הלאום

דורון אלטרץ

תבנית הנוף הישראלית כוללת מספר רב של אנדרטאות הנצחה וזיכרון המוצבות במרחב הציבורי; רובן הוקמו בידי מוסדות הנצחה כדי לקדם נרטיבים לאומיים מוכרים כגון גבורה, הקרבה ואחדות. פרויקט "הטריניטי הלאומי" מבקש לבחון את העקרונות האסתטיים והתרבותיים של אנדרטאות ההנצחה. הוא עושה זאת באמצעות בחינה של השילוש הלאומי בהר הרצל בירושלים, מקום משכנם של בית העלמין הצבאי, של חלקת גדולי האומה ושל יד ושם – שלוש ישויות מרכזיות של הממלכתיות הישראלית. באמצעות נרטיבים צורניים המבוססים על ריטואלים מרחביים של מיתוס, שכול ומוות, שלוש אלה משפיעות על אופי התנועה במרחב ועל התנהלות המבקרים והמבקרות בו, ומשמשות כלי תעמולה לאומי.
אלטרץ משתמש בטכניקות של פוטוגרמטריה, במניפולציה של מודלים תלת-ממדיים ובמיפוי וידיאו על אובייקט – הממוצע התלת-ממדי של האנדרטאות – כדי לבדוק כיצד מונומנטים בעלי מאפיינים משותפים כמו חלל ריק (void) וסימטריה משמשים כדי לעורר תגובות רגשיות, ומשחזר אצל הצופים.ות את החוויה הרגשית של ביקור בהר הרצל.