קריאה מחדש

מירב שחם

קיומו של הספר כאובייקט המעביר ומנייד מסרים וידע נבחן בעזרת טכנולוגיית מחוללי דימויים חזותיים ובאנימציית AI (בינה מלאכותית). שחם מבקשת לבדוק איזו משמעות מייחסת הבינה המלאכותית לספר ומה היא "מבינה" מקיומו של טקסט. היא מתמקדת בפעולת הדפדוף ובטיפוגרפיה של טקסט; הדפדוף בספר הווירטואלי מתבצע באופן אוטומטי וקצוב, והוא מקבל חיים משלו. אנו כבר לא נדרשים להפוך את הדף בעצמנו, ובוודאי שלא לקרוא את כל הטקסט לפני שנעשה זאת.
בשל מגבלות ה-AI והמגבלות של דימוי התנועה שיוצר מחולל הדימויים, הטקסט מאבד ממשמעותו כמעביר מסרים. הבינה המלאכותית תופסת את הכתב האנושי כדימוי, לא כמערכת סימנים בעלי משמעות פונקציונלית. כך נוצר מעין "כתב סתרים", המשלב בין טכנולוגיה עכשווית לבין שפה זרה, כזו שלא ברור לנו האם היא של שבטים עתיקים או של חייזרים עתידניים. אולי היא כלל אינה קיימת – אבן הרוזטה לפענוחה עדיין לא נמצאה.